עינת מנור

​

טיפול קוגניטיבי - התנהגותי בחרדה –

 

טיפול קוגניטיבי – התנהגותי נמצא כיעיל ביותר עבור טיפול בחרדה, הן מבחינת משך הזמן הנדרש לשם השגת שיפור, והן מבחינת שימור הישגי הטיפול לאורך זמן. טיפול מסוג זה לרוב אורך בין שישה לעשרים מפגשים שבועיים, בהם מתמקדים במחשבות ובהתנהגות, ולא בקונפליקטים פסיכולוגיים ובסוגיות מהעבר.

​

בטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי ראשית לומדים לזהות את סימני החרדה, לפרש אותם כהלכה, להבין מה מעורר את החרדה ומה משמר אותה. לאחר מכן, לומדים לזהות ולאתגר דפוסי חשיבה שליליים ואמונות לא רציונליות שמתדלקים את החרדה. למשל, דרך יעילה לאתגר את "החשיבה הקטסטרופלית" שמאפיינת את הסובלים מחרדה, היא באמצעות השאלה "ומה הדבר הכי נורא שיקרה?" ("אכשל בבחינה, ואז לא אסיים את התואר, לא אמצא עבודה, אהיה ענייה ואמצא את עצמי ברחוב").  לאחר שמאתגרים את המחשבה, חשוב למצוא מחשבה חלופית מציאותית יותר ("מבחן אחד לא יקבע מה אני שווה, ותמיד אפשר לתקן בבחינה הבאה").

 

מרכיב חשוב נוסף בטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי הוא לימוד כלים להרגעה עצמית. לומדים להשתמש הן בכלים שממוקדים בגוף, כמו תרגילי נשימה והרפייה, והן בשיטות של דמיון והסטת קשב.

​

חרדה ומתח הן תחושות מאוד לא נעימות, ולכן התגובה הטבעית אליהן היא לעשות כל מאמץ על מנת להימנע ממצבים הגורמים להן. ההימנעות אולי מקלה לטווח הקצר, אך לא מאפשרת ללמוד שככל שמתמודדים עם המצב, ולא מתרחש הנורא מכל, החרדה פוחתת. המרכיב ההתנהגותי בטיפול בחרדה הוא טיפול בחשיפה, שבו מעודדים אתכם להתמודד עם הפחדים שלכם בסביבה בטוחה ומבוקרת. דרך חשיפות חוזרות לאובייקט או למצב מעוררי החרדה, בדמיון או במציאות, תוכלו להעצים את תחושת השליטה. כאשר תתמודדו עם הפחדים שלכם, ולא תיפגעו, החרדה שלכם תלך ותפחת. כך, הטיפול בחשיפה מעודד התנהגות הפוכה להתנהגות הנמנעת האופיינית להפרעות חרדה. חשוב לציין שהטיפול בחשיפה הוא הדרגתי, ונעשה בשיתוף פעולה מלא עם המטופל. נדרשת לכך מוטיבציה גבוהה שלכם, והכוונה של המטפל המנוסה בנוגע לסוג ועוצמת החשיפה המתאימים לכל שלב.

​

​