פסיכולוגית קלינית
עינת מנור
הפרעה ביפולרית –
הפרעה ביפולרית – רוב הדיכאונות אינם כוללים אפיזודות של מאניה. אולם בין 5% ל10% מהפרעות מצב הרוח מערבות את שני הקטבים הקיצוניים של רצף מצב הרוח, ונקראות הפרעה ביפולרית. הפרעה ביפולרית ידועה גם כ"מאניה דפרסיה", מפני שהאדם חווה תקופות של דיכאון ותקופות של מאניה, וביניהן תקופות של מצב רוח נורמלי.
אנשים שחווים אפיזודות מאניות מתנהגים בצורה שנראית, על פני השטח, כהיפך מדיכאון. במהלך אפיזודות מאניות מתונות (היפומאניה), האדם נראה אנרגטי, נלהב ומלא בביטחון עצמי. הוא או היא מדברים ללא הפוגה, ממהרים מפעילות אחת לשנייה כמעט ללא צורך בשינה, ומתכננים תוכניות גרנדיוזיות ולא מעשיות. בניגוד לחיוניות ולעליצות המאפיינות התרוממות רוח נורמלית, התנהגות מאנית מלווה בתחושת דחק, ולרוב מבטאת עוינות יותר מאשר התרוממות רוח.
אנשים שחווים אפיזודות מאניות חריפות נראים נסערים באופן קיצוני, ופעילים ללא הפוגה. הם עשויים להלך אנה ואנה, לשיר, לצרוח, או לדפוק על הקירות במשך שעות. הם זועמים כאשר מנסים להפריע למה שהם עושים, ועלולים להיות תוקפניים. דחפים (כולל מיניים) באים לידי ביטוי מיד במילים או במעשים. לעתים האדם עלול לאבד את הקשר עם המציאות, ולחוות פסיכוזה. המצב הפסיכוטי כולל הזיות (האדם רואה או שומע דברים שאינם קיימים) או מחשבות שווא (למשל, אמונה שיש לו כוחות על).
הפרעה ביפולרית היא הפרעה יחסית נדירה, וסובלים ממנה בין אחוז לשני אחוז מהאוכלוסייה. היא שונה מהפרעות דיכאון אחרות בכך שהיא נוטה לפרוץ בגיל יחסית מוקדם, היא קשורה מאוד לתורשה המשפחתית, מגיבה טוב מאוד לטיפול תרופתי (תרופות מסוג מייצבי מצב רוח), ומועדת לחזור כל עוד היא לא מטופלת.